פסק-דין בתיק ת"א 8177-06

1.         ביום 26.4.06, הוגשה לבית משפט זה תביעה על סך כ-3.4 מיליון ש"ח, שהועמדה לצרכי אגרה על סך 2,501,000 ש"ח, כאשר בעלי הדין המקוריים הינם התובעת והנתבעים 1-5.

2.         עילת התביעה, בתמצית, הינה זו: הנתבעת 1 (להלן - הנתבעת), ניצלה את מעמדה כמנהלת חשבונות באחד מהסניפים של התובעת והעבירה מחשבונות הבנק של התובעת, שלא כדין, כספים בהיקף של כ-3.4 מיליון ש"ח, כאשר חלק מכספים אלה הועברו דרך החשבונות של נתבעים 2, 3 ו-5, וכן דרך החשבון של המנוחה, שעיזבונה הוא הנתבע 4.

3.         התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי בירושלים, על אף שענייני המרמה בוצעו, כנטען בכתב התביעה, על ידי הנתבעת ששימשה כמנהלת חשבונות בסניף התובעת בקריות. לכן, ביקש נתבע 2 כי התיק יועבר לחיפה.

 נשיא בית המשפט העליון דאז, כב' השופט פרופ' אהרן ברק, דחה את הבקשה מאחר שלא עלה בידי המבקש (נתבע 2 הנ"ל) להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העברת מקום הדיון (בש"א 5466/06 צוראל אברהם נ' מטב עמותה לשירותי טיפול ורווחה בבית במוסדות ובקהילה; החלטה מיום כ"א באב התשס"ו (15.8.06)).

4.         לאחר שהוגשו כתבי הגנה של הנתבעים המקוריים, התקיימו בתיק זה מספר לא קטן של קדמי משפט.

5.         באחד מן השלבים, הועלתה האפשרות לצרף את בנק לאומי לישראל כנתבע נוסף, שכן הטענה הייתה לרשלנות הבנק,  שאיפשר את העברת הכספים.

6.         ואכן, בהחלטה שנתתי, הבנק צורף כנתבע 6, והגיש כתב הגנה מטעמו, ביום 9.7.09.

7.         לאחר מכן, התקיימו קדמי משפט נוספים, ובעקבותיהם הוגשו בשנת 2010 תצהירים של הצדדים.

8.         בינתיים, נתבעת 1 הורשעה - על פי הודאתה - בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 5188/06), בעבירות אלה: גניבה בידי עובד ציבור; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; רישום כוזב במסמכי תאגיד; עבירת עובדים בתאגיד; מרמה והפרת אמונים; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות; השמדת ראיה. בכל אחת מן העבירות הללו, נאמר בכתב האישום בו הודתה הנתבעת 1, כאמור, כי מדובר ב"ריבוי עבירות".

9.         תיאור העובדות בכתב האישום, שעל בסיסו הורשעה הנתבעת 1, על פי הודאתה, הוא ראיה בתיק האזרחי שבפניי, כאמור בסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, הקובע כי " הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע... הוא בעל דין במשפט האזרחי".

10.       בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט - כתוארו אז - אילן שיף) גזר ביום כ"א בסיוון תשס"ז (7.6.07) את עונשה של הנתבעת 1 לשש שנות מאסר, שמתוכם ארבע וחצי שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, וזאת מיום מעצרה (18.9.06). 

11.       אצטט, איפוא, מתוך גזר הדין הנ"ל את תמצית כתב האישום:

"מכתב האישום עולה, כי בחודש אוקטובר 1989, החלה הנאשמת לעבוד כמנהלת חשבונות בסניף חיפה של עמותת מט"ב (להלן: 'המתלוננת', או 'העמותה'), שהנה עמותה הפועלת ללא כוונת רווח ומספקת שירותי סיעוד ומערכת שירותים תומכת לאוכלוסיות נזקקות תוך שיתוף עם גופים ציבוריים. החל מסוף שנת 1992, החלה הנאשמת לעבוד כמנהלת חשבונות בסניף הקריות של המתלוננת (להלן: 'הסניף' או 'סניף הקריות') ובתפקיד זה עבדה עד לחודש יולי 2005. בסניף הקריות ביצעה הנאשמת את המעילה כפי שיפורט בהמשך.

בתפקידה כמנהלת החשבונות של הסניף, חלשה הנאשמת על כל הפעילות הכספית המתנהלת בסניף, לרבות ביצוע תשלומי שכר למאות עובדים, כשהיא נהנית מאמון מלא מצד ממוניה, ובכלל זה מנהלת הסניף.

במהלך התקופה שבין שנת 2000 ועד לחודש יולי של שנת 2005, במסגרת עבודתה אצל המתלוננת, ניצלה הנאשמת את תפקידה, את האמון שניתן בה ואת שליטתה במערך המשכורות של הסניף, בכדי להעביר, מידי חודש, תשלומים בהיקף של עשרות אלפי ש"ח, ל-4 חשבונות בנק אשר בבעלות בנה, בתה, בת דודתה, ואמה המנוחה של הנאשמת (להלן: 'חשבונות הבנק'). בדרך זו, במהלך התקופה שמתחילת שנת 2000 ועד לחודש יולי 2005, גנבה הנאשמת מהמתלוננת סך של 4,000,000 ש"ח (הנאשמת אמנם הודתה בגניבת סכום גבוה יותר, אך בהסכמת הצדדים לאחר בירורים נוספים צומצם סכום הגניבה ל-4,000,000 ש"ח). 

[כזכור, התביעה האזרחית הועמדה על סך 2.5 מליון ש"ח בלבד; ראה: פיסקה 1 לעיל; תוספת שלי - מ' ד'].

המעילה התגלתה בביקורת שגרתית, אשר בוצעה ע"י רשויות המס בסניף, במהלך חודש מרץ 2006, שבמסגרתה התברר, כי הנאשמת דיווחה על קיומם של 7 עובדים פיקטיביים כעובדים מן המניין אצל המתלוננת (להלן: 'העובדים הפיקטיביים'). בביקורת נמצא, כי העובדים הפיקטיביים 'קיבלו' משכורת ותשלומים אחרים. המדובר בזהויות בדויות, אשר 'נבראו' ע"י הנאשמת לצורך המעילה והושתלו במערכת השכר כעובדים אמיתיים, וזאת למשך תקופה של מספר שנים.

התשלומים אשר שולמו לעובדים הפיקטיביים במהלך כל תקופת המעילה, נותבו והתחלקו בין ארבעת חשבונות הבנק (כאמור, של בנה, בתה, בת דודתה ואמה של המתלוננת).

שיטת המעילה התבצעה בשני ערוצים: האחד, 'ערוץ השכר' - שכלל שני רכיבי מעילה. ע"פ הרכיב הראשון - המעילה בוצעה באמצעות הוראותיה של הנאשמת להכין ולהעביר משכורות אמיתיות לעובדים הפיקטיביים דרך מל"ל (שהנה חברה חיצונית הנותנת שירותי הכנת תלושי שכר למתלוננת) וכן באמצעות מס"ב (מסלקה בנקאית) לחשבונות הבנק. בכדי להקשות על הגילוי, הורתה הנאשמת על הכנת תלושי שכר המכילים תשלומים בגין חופשה, הבראה וכיו"ב, להבדיל מתשלום בגין שעות עבודה - רכיב שניתן לאתר ביתר קלות. ע"פ הרכב השני - המעילה בוצעה באמצעות העברת הודעות פקס לבנק ע"י הנאשמת, בהן כתבה הוראה לביצוע העברות בנקאיות לחשבונות הבנק בגין מפרעות/מקדמות שכר לעובדים פיקטיביים. השני, 'ערוץ המעילה הכללי' - הנאשמת שלחה הודעות פקס בהן כתבה הוראה להעביר כספים מחשבון המתלוננת לחשבונות הבנק.